פסק-דין בתיק ע"פ 70780/05

1.          לפני ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתעבורה בתל-אביב  (כב' השופטת פראג), מיום 27.2.2005, לפיו הורשע המערער בעבירות של נהיגה בקלות-ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, ועונשו נגזר לפסילת רישיון-הנהיגה על-תנאי לתקופה של 3 חודשים ל-3 שנים.

            הערעור הוא על הכרעת-הדין בלבד.

2.          הטענות הנטענות על-ידי בא-כוח המערער:   (א) טענת התיישנות; (ב) לא היה מקום להרשיע בעבירה של נהיגה בקלות-ראש.

3.          לשאלת ההתיישנות:

            על-פי העובדות, האירוע בבסיס העבירה התקיים ביום 25.11.2002. במעמד האירוע לא נרשם דו"ח על-ידי השוטר, ועל-פי עדות עת/1, לא מסר השוטר למערער דו"ח, גם לא שלח דו"ח לבית המערער.

            בחלוף שנה ו-7 חודשים, קרי 30.5.2004, מקבל המערער קריאה טלפונית ממשטרת ישראל. המערער מגיע, מקבל זימון לבית-המשפט לחודש אחד מאוחר יותר, בלא שנמסר לו ביד כתב-אישום.

            הדו"ח גופו נמסר בבית-המשפט ביום 30.6.2004.

            לאור העובדה כי המערער לא הוזמן לחקירה בתוך שנה ממועד האירוע, ולא נשלחה אליו הודעה על ביצוע העבירה בתוך שנה ממועד האירוע, לא מתקיימים הסייגים הקבועים ב סעיף 239א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]], התשמ"ב-1982.

            טענה זו דינה להידחות.

            סעיף 239א(א) הנ"ל קובע לאמור:

"עברה שנה מיום שבוצעה עבירה לפי פקודת התעבורה או לפי התקנות לפיה, או לפי פקודת ביטוח רבב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 , שלא גרמה לתאונת-דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש, לא יוגש עליה כתב-אישום ולא תומצא בענייניה הזמנה למשפט לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 , אלא אם כן, תוך אותה תקופה, הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה, או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה; אולם, אם הוכיח בעל הרכב החשוד בעבירה כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה , ניתן להגיש כתב-אישום ולהמציא הזמנה למשפט למי שנהג ברבב, אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה."

            ב- דנ"פ 9263/99 מדינת ישראל נ' רמי בקשי, פ"ד נד(3), 556 , ציין כב' השופט אור, בהתייחסו לתנאי הסעיף, בזו הלשון ( עמ' 572-571):

"מטרתו של תנאי זה, כך נראה, היא, שהחשוד לא יופתע על-ידי קבלת דו"ח כעבור למעלה משנה מיום ביצוע העבירה. קיים חשש שבמקרה כזה לא ידע במה המדובר ויקשה עליו להתגונן. כדי שהדבר לא יקרה, דורש התנאי שתשומת-ליבו של החשוד תוסב לכך שמיוחסת לו העבירה תוך שנה מיום שזו נעברה. הדבר יכול להעשות אם על-ידי כך שיוזמן לחקירה ואם על ידי כך שתימסר לו הודעה על ביצוע העבירה (הדגשה שלי - נ.א.) . גם במקרה כזה, אין הכרח שתתקיים חקירה, אפילו לא של החשוד. די בכך שיודע לחשוד על העבירה המיוחסת לו."

            מכאן - התנאי "נשלחה הודעה", ייחשב כי מקויים/מתמלא אם נמסרה לחשוד (המערער שלפני), הודעה על ביצוע העבירה.

            על-פי עדותו של עת/1, בחקירה-נגדית בבית-משפט קמא, הסביר למערער מהות העבירה, ואמר למערער כי הדו"ח יגיע הביתה (ראה עמ' 8, ש' 13-12 לפרטיכל בית-משפט קמא).

            זאת ועוד, ב- ת/1 נרשם: "הוסבר לו מהות העבירה". המערער עצמו, ב- עמ' 12, ש' 11-6 לפרטיכל בית-משפט קמא, מעיד:

"הוא ביקש ממני את הפרטים שלי. אמרתי לו שהוא רושם לי דו"ח בגלל שביקשתי ממנו לעזור לילדים."

משהוברר בבית-משפט קמא, ללא ספק, כי נמסרה למערער הודעה בעל-פה על ביצוע העבירה, במעמד ביצוע העבירה, ובכך ניתנה לו ההזדמנות להיערך לקראת האפשרות להתגונן מפני האשמתו בביצועה - בכך מוסר החשש, שהגשת כתב-אישום נגדו בחלוף שנה ו-7 חודשים תפתיע את המערער ותפגע ביכולתו להתגונן.

לאור כך - טענת ההתיישנות נדחית.